Nehemiah 5

1ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה אל אחיהם היהודים
2ויש אשר אמרים בנינו ובנתינו אנחנו רבים ונקחה דגן ונאכלה ונחיה
3ויש אשר אמרים שדתינו וכרמינו ובתינו אנחנו ערבים ונקחה דגן ברעב
4ויש אשר אמרים לוינו כסף למדת המלך שדתינו וכרמינו
5ועתה כבשר אחינו בשרנו כבניהם בנינו והנה אנחנו כבשים את בנינו ואת בנתינו לעבדים ויש מבנתינו נכבשות ואין לאל ידנו ושדתינו וכרמינו לאחרים
6ויחר לי מאד כאשר שמעתי את זעקתם ואת הדברים האלה
7וימלך לבי עלי ואריבה את החרים ואת הסגנים ואמרה להם משא איש באחיו אתם נשאים (נשים) ואתן עליהם קהלה גדולה
8ואמרה להם אנחנו קנינו את אחינו היהודים הנמכרים לגוים כדי בנו וגם אתם תמכרו את אחיכם ונמכרו לנו ויחרישו ולא מצאו דבר  {ס}

9ויאמר (ואמר) לא טוב הדבר אשר אתם עשים  הלוא ביראת אלהינו תלכו מחרפת הגוים אויבינו
10וגם אני אחי ונערי נשים בהם כסף ודגן נעזבה נא את המשא הזה
11השיבו נא להם כהיום שדתיהם כרמיהם זיתיהם—ובתיהם ומאת הכסף והדגן התירוש והיצהר אשר אתם נשים בהם
12ויאמרו נשיב ומהם לא נבקש—כן נעשה כאשר אתה אומר ואקרא את הכהנים ואשביעם לעשות כדבר הזה
13גם חצני נערתי ואמרה ככה ינער האלהים את כל האיש אשר לא יקים את הדבר הזה מביתו ומיגיעו וככה יהיה נעור ורק ויאמרו כל הקהל אמן ויהללו את יהוה ויעש העם כדבר הזה
14גם מיום אשר צוה אותי להיות פחם בארץ יהודה משנת עשרים ועד שנת שלשים ושתים לארתחשסתא המלך שנים שתים עשרה—אני ואחי לחם הפחה לא אכלתי
15והפחות הראשנים אשר לפני הכבידו על העם ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף שקלים ארבעים—גם נעריהם שלטו על העם ואני לא עשיתי כן מפני יראת אלהים
16וגם במלאכת החומה הזאת החזקתי ושדה לא קנינו וכל נערי—קבוצים שם על המלאכה
17והיהודים והסגנים מאה וחמשים איש והבאים אלינו מן הגוים אשר סביבתינו—על שלחני
18ואשר היה נעשה ליום אחד שור אחד צאן שש בררות וצפרים נעשו לי ובין עשרת ימים בכל יין להרבה ועם זה לחם הפחה לא בקשתי—כי כבדה העבדה על העם הזה
19זכרה לי אלהי לטובה—כל אשר עשיתי על העם הזה  {פ}

Copyright information for Alep